אברהם שטרן ("יאיר") מנהיג מחתרת הלח"י / מאת יפה נקר

הכנסת ספריה – שירותי מידע

  ירושלים, כ"ג בשבט, תשס"ב5 בפברואר, 2002 

       בשנה ה-60  לרצח יאיר שטרן נערכה ישיבת זכרון  בכנסת – 4.3.02

ב-12.2.1942 נרצח  אברהם "יאיר" שטרן, מייסד לח"י, על-ידי מפקח הבולשת הבריטית מורטון. בכניסה למוזאון הלח"י בת"א, ניצב לוח ועליו כתוב:"בבית זה, בעליית הגג, ביום כה' בשבט תש"ב, נרצח ע"י שליחי השלטון הזר, יאיר,הוא אברהם שטרן,  ראשון לוחמי חרות ישראל.  מבית זה הוריש את צו המלחמה לחרות המולדות".

אברהם שטרן ("יאיר") נולד ב-23.12.1907 בעיר סובאלק בפולין. אביו מרדכי שטרן היה רופא שיניים ואמו  לאה היתה מיילדת.  עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ואברהם בן 7, עברה המשפחה לרוסיה המרכזית יחד עם זרם הפליטים.  בגמר המלחמה חזרה המשפחה לסובאלק,  ואברהם נשאר בבית קרוביו ברוסיה.  בתקופת מלחמת האזרחים והקומוניזם הצבאי ברוסיה,  נתנסה במשך שנים בסבל, בעוני, רעב ותלאות. מציאות זו תרמה לחישולו ודחפה אותו לעבור יחידי בגיל 14, ללא אמצעים ותעודות, מרחק של אלפי קילומטרים, בחזרה למשפחתו בסובאלק ב-1921.  אברהם רכש את ידיעת השפות עברית, פולנית, לטינית וגרמנית, והצטיין ביותר בידיעת השפות וספרותן, בתולדות העם היהודי והיסטוריה כללית.  כמו כן נמנה עם מנהליה של הסתדרות הצופים שנוסדה אז.  ב-1924 נשלח להמשיך את לימודיו בגימנסיה העברית בירושלים וסיים בהצטיינות. לאחר מכן נשלח במילגה ע"י האוניברסיטה העברית, להשתלמות בלשונות יון ורומי וספרותן בפירנצה, שם הוא מתחיל לכתוב את עבודתו המדעית לתואר שלישי. ב-1933 הוא מחליט לעזוב את הלימודים, לחזור לארץ-ישראל ולהקדיש את חייו למלחמה לחירות ישראל. השם אברהם שטרן נעלם, במקומו הופיע בשם  אלעזר בן-יאיר (גיבור מצדה)  ובקיצור "יאיר".  במקביל ללימודיו הצטרף  יאיר שטרן  ל"הגנה" ב-1929, ובמאורעות תרפ"ט 1929 (במשך שבוע נרצחו 133 יהודים ונפצעו מאות),  השתתף בהגנת ירושלים. ההגנה הפסיבית בלבד היתה למורת רוחו, הוא דגל בתגובה אקטיבית על התקפות הפורעים.

 מ-1931 נימנה עם בכירי מפקדיה של ההגנה הלאומית.  ב-1932 חיבר את שירו "חיילים אלמונים" ואת הלחן,  שהפך להימנון המחתרות אצ"ל ולח"י.  בחתימה על שיריו ומאמריו השתמש בכינוי אלעזר בן-יאיר, א.ב.י.  ב-1937, על רקע מדיניות ההבלגה שהתנגד לה, נמנה יאיר עם מייסדי "הארגון הצבאי הלאומי בא"י", אצ"ל, (לשעבר: ההגנה הלאומית), והיה מראשי מפקדיו וממעצבי האידיאולוגיה והפעילות שלו.  תאי אצ"ל  קמו גם בפולין ולרשותם עמדו שני עיתונים.   יאיר תבע לשנות את יעדי המאבק, ממאבק אנטי ערבי למאבק אנטי-בריטי –  מלחמה בשלטון הזר.  הוא התקומם נגד מדיניות ההבלגה וסבר שיש לשבור אותה. הוא נאם, הוכיח ושיכנע נגד ההבלגה והצליח לרכז סביבו תומכים רבים לרעיונותיו. במהומות ב-1936 שארעו בארץ-ישראל הכריזו מנהיגי הישוב היהודי וההגנה, על התגוננות בלבד, כדי להוכיח לעולם את המוסריות של היהודים ובתקווה שהבריטים ידכאו את הפורעים הערבים. יאיר וחבריו דרשו תגובה מיידית, חריפה והתקפית.   יאיר טען לעצמאותו של האצ"ל ושלל את כפיפותו למפלגה הרביזיוניסטית ולבית"ר. הוא ראה באצ"ל תנועת שחרור מקיפה וריבונית, החייבת לפעול במחתרת, ללא כפיפות למפלגה פוליטית כלשהי. כן חלק על האוריינטציה הפרו-בריטית של ז'בוטינסקי. יאיר המשיך בפעולה מדינית ותעמולה וכן בארגון חוגי ידידים גם מקרב היהדות המתבוללת, והכשיר אנשים לפעולות מחתרת, במטרה לנהל פעולת שחרור עצמאית, בנשק ובדיפלומטיה.  באפריל 1937 ערב הפילוג הראשון באצ"ל, פירסם יאיר כרוז "לנאמנים בשבועה" בו השתמש לראשונה במונח "השלטון הזר" וקרא "להילחם נגד ההשתעבדות לשלטון הזר ומזימותיו". ב-1938 היה בשליחות האצ"ל בפולין, לשם השגת שיתוף פעולה עם ממשלת פולין בתחום אספקת נשק וארגון ההעפלה. יאיר רקם תכנית למרד שיתבסס על העלאת 40 אלף לוחמים יהודים עם נשק לארץ-ישראל.  יאיר פעל ליצירה והרחבה של תאי האצ"ל בפולין, אירגן קורסים צבאיים גם בהדרכת קצינים פולנים, קורס מפקדי אצ"ל,  וכן רכש נשק פולני  שהגיע לארץ-ישראל. הוא יזם ייסוד עיתון יומי רשמי של האצ"ל בפולין "די טאט" (המעש), וירחון פולני לחוגים מתבוללים בשם "ירושלים המשוחררת". יאיר התמסר להדרכת לוחמים, כתב שירים, כתב מאמרים לעיתונות המחתרת, הטיף למלחמה בבריטים ויזם הקמת תחנת שידור מחתרתית אשר שידוריה נשמעו ב"קול ציון הלוחמת", "קול ציון המשתחררת".  ב- 31.8.1939 (ערב פרוץ מלחמת העולם השניה) נעצר יאיר עם כל מפקדי האצ"ל ע"י הבריטים, ביוני 1940 שוחרר.  עם פרוץ מלחמת העולם השניה הכריז האצ"ל על שביתת נשק לתקופת המלחמה ולויאליות מלאה לבריטניה, כדי לסייע לבריטים במלחמתם בנאצים.

בספטמבר 1940 עוזב יאיר שטרן את האצ"ל ויוצר גוף עצמאי בשם ארגון "לוחמי חרות ישראל", לח"י, ששם לו מטרה להילחם בשלטון הבריטי, גם במשך המלחמה העולמית, ורבים  מצטרפים אליו. היה זה לאחר פילוג באצ"ל כאשר יאיר עמד בראש "הארגון הצבאי הלאומי בישראל".  קדמה לכך הודעה שפירסם שטרן ומפקדתו "הודעת המפקדה מס. 112", אשר קבעה כיעד מרכזי את הקמתה של "מלכות ישראל" בגבולותיה ההיסטוריים בכוח הנשק, וכן השתמטות מגיוס לצבא הבריטי. יאיר וחבריו היו מיצרים  על כך שלא קם לעם העברי, כוח לוחם עצמאי, שיכול לכרות בריתות עם כל המעוניינים במלחמתו. הוא אמר כי נצחון בריטי לא יביא את הגאולה מן האנטישמיות, האנטישמיות עלולה להמשיך לפרוח גם לאחר תבוסה של גרמניה. היטלר הוא צורר היהודים, ובריטניה היא האוייב.  אפשר לסייע לבריטים, אך יש לנצל את המצב שבריטניה  זקוקה לעזרת היהודים ולהכתיב את התנאים: מסירת השלטון בארץ-ישראל לעם העברי.  הוא יסד את הירחון "במחתרת" ובו פירסם מצע אידיאולוגי בשם "י"ח עיקרי התחיה".  הנאמנות בלח"י הפכה ממשמעת למפקד, לנאמנות לרעיון ולדרך.  יאיר  הטיל ספק באפשרות הנצחון הקרוב של בעלות הברית, וניסה ליצור הידברות עם האיטלקים והגרמנים, לשם השגת תמיכתם ברעיון המדינה היהודית ולמען הצלת יהדות אירופה ויציאתם ההמונית מפולין ומהארצות הבלטיות לארץ-ישראל (בהתאם לתכנית הראשונה של הנאצים לגירוש היהודים), מחשש מפני חורבן יהדות אירופה והישוב היהודי בארץ-ישראל. הגרמנים העדיפו לפעול נגד הבריטים בשיתוף מיליוני הערבים, ולא בתמיכתו של ארגון עברי קטן לח"י. בעקבות רצח פקודיו ומאסריהם של רבים בלח"י, נותר יאיר עם קבוצת לוחמים קטנה, מבודדת ונרדפת.  

במהלך 1940-1941 התברר שכל הנסיונות של היהודים, להשפיע על שינוי מדיניותה של בריטניה, ועל ההכרה בעם היהודי ותנועת השחרור שלו כבעל ברית במלחמה, נפלו על אזניים אטומות. לנגד עיני יאיר עמדו סיבלה של יהדות אירופה במלחמת העולם השניה; שערי ארץ-ישראל הנעולים כאשר הבריטים מבצעים בכוח את מדיניות "הספר הלבן"; ספינות עם מעפילים יהודים נתפסות ונשלחות לים לגורלן; פעולות המחתרת נגד ממשלת המנדט והמאסרים הרבים של יהודים בארץ-ישראל בגלל הלשנות והסגרות; עזיבת חברים את המחתרת מפחד מהבריטים; חוקי הקרקע שפרסמו הבריטים שהגבילו את קניית הקרקעות החופשית ע"י יהודים לשטח ההתיישבות הקיים ולסביבתו הקרובה; דברי שר המושבות הבריטי על פיוס הערבים ע"י הבריטים בגלל הסכנה שהערבים יצדדו בהיטלר,  בעוד  ליהודים אין ברירה אלא לעמוד לצד בריטניה. המבוי הסתום אליו נקלע העם היהודי והיישוב היהודי בארץ-ישראל מביא את יאיר לקרוא לציונות לוחמת שתשיב מלחמה שערה, או תציע ברית בתמורה ובתנאי. 

כשהחל הלח"י בפעולות נגד השלטון הבריטי, רדפה המשטרה  הבריטית אחרי יאיר שטרן ואחרי בריו,  והקצתה פרס על ראשו של יאיר בסכום של 1000 לירות שטרלינג, תמונתו התנוססה במודעות ובעיתונים.  יאיר נדד ללא קורת גג, בידו מזוודה ובה מטה מתקפלת, לן במקלטים, ברחובות אפלים, בגלל הסכנה שבהימצאות בדירה. בינואר 1942 אסרה המשטרה הבריטית חברים מהמחתרת, ידידים ועוזרים קרובים של יאיר.  המאסרים הללו השפיעו על שיקוליו והחלטותיו של יאיר. יאיר סבר שיש לפגוע במנגנון הבילוש הבריטי, בקצינים והשוטרים  המרכזים את הידיעות על המחתרת, וע"י כך להפחיד גם את הבלשים היהודים.  

משהתהדק המצור על יאיר הוצע לו מקלט, אך הוא סרב. חששו היה שהדבר ייחשב להפסקת המאבק שהכריז, לפירוק המחתרת- התנועה העצמאית האחרונה שנותרה ולא נכנעה לפחדים, לאינטרסים של שעה ושל כוח. הבולשת הבריטית הצליחה לגלות את מקום מחבואו של יאיר.  ביום חמישי 12 לפברואר 1942, כה' בשבט תש"ב, הגיעו שוטרים בריטים, לבית ברחוב מזרחי ב' מס. 8 בשכונת פלורנטין בת"א,  בשעות הבוקר,  והקיפו את הבית מכל עבריו. קציני משטרה עלו לגג הבנין, חדרו לחדר בו שהה יאיר, בדירת  טובה ומשה סבוראי,  אחרי שפרצו את הדלת בכוח,  בדירה שהיתה נתונה למעקב מוקדם.  אל הדירה הובאו שתיים מדיירות הבנין, גב' וייזל וגולדברג, שתשמשנה עדות למהלכו החוקי של החיפוש.  הקצין הבריטי וילקין מצא את יאיר שטרן.  מפקח הבולשת מורטון, אשר נקרא לדירה, הציג בפני שתי השכנות העדות את תמונת יאיר והן נתבקשו לזהותו.  הנשים לא זיהו את התמונה, יאיר הושאר תחת שמירה בבית.  מאוחר יותר נורה ע"י המפקח מורטון, בראשו מאחורי גבו, כשהוא כבול בידיו. מורטון תירץ את הרצח, בהתנגדותו  של יאיר למאסר, נסיון לברוח, נסיון להפעלת מכונת תופת. אברהם "יאיר" שטרן נקבר בבית העלמין בנחלת יצחק עוד באותו היום, בחסות בלשים, צנחנים ושריון בריטי, שהקיפו את בית העלמין. לאחר מותו נולד בנו,  אברהם יאיר.  אשתו רוני, בנו יאיר, אחיו דוד ובני משפחותיהם חיים בישראל.  יאיר נרצח, הבריטים נשמו לרווחה, אך המרד לא תם, והזין את המלחמה בשלטון הבריטי, עד שקמה מדינת ישראל. 

יאיר היה איש  תרבות והשכלה, משורר שכתב שירים רבים וכן מאמרים רבים. הוא פירסם  שירים ודברי הגות בנושאים הקשורים לתנועות שחרור ומחתרת. ספר שיריו: "בדמי לעד תחיי", תשל"ח.  שירו "חיילים אלמונים" מ-1932 הפך להימנון אצ"ל (עד 1940. מ-1940 הימנון אצ"ל היה שיר בית"ר: "תגר על כל מעצור ומיצר…"). השיר "חיילים אלמונים" הוא הימנון הלח"י מ-1940. קובץ שיריו הראשון, שבעה שירים, נכתב ברוסית ויצא לאור ב-1928.  45 מתוך כ-60 שירים שכתב יאיר, נכתבו בשנים 1932-1934, בתקופת לימודיו ושהותו בפירנצה. שיריו של יאיר הופיעו בהוצאת יאיר ב-9 מהדורות ותורגמו במלואם לרוסית ובחלקם לשפות אחרות.   בין שיריו: "חיילים אלמונים", "הגורל מפקד", "אתה בחרתנו", "בבקר", "הרי את מקודשת לי", "אני יודע", "פיוט ליום הפדות", "לאמהות שלנו", "לכנופיות המטורפים", "אם החיים את, אם המוות", "עובדים אנחנו במחתרת", "ברוך אתה בן האיבה, אבי המוות", "מוכי שגעון התקומה", "הוא יבוא, בוא יבוא הגדול בימים", "שמחת תורה", "אני יודע יום יבוא או ערב", "כאבי שישא ביראה את תיקו", "השבועה", "היו נא כבני אלוהים", "כן, גם אני חייל ומשורר", "מזמור לבני הנעורים", "לפייטנים", "המשיח", "שיר המחרת",  ושירים רבים אחרים.  מבין המאמרים שכתב: "חרות – פרושה: שלטון עברי",  "אם תפרוץ מלחמה", " בסימן הקץ",  "לזכרו של בן-יוסף",  "המנהיג", ומאמרים נוספים.   יאיר שטרן  ודוד רזיאל חיברו את ספר "האקדוח", מאת  ד. ראש (דוד רזיאל,  אברהם שטרן), ספר ראשון במינו בספרות הצבאית העברית. מחקרים רבים נכתבו באוניברסיטאות ובבתי ספר על שיריו ועל דרכו הפוליטית, של יאיר שטרן. 

יאיר קבע שלושה כללים: הקמת כוח עברי מזויין, חישולו בפעולות קרב , כיבוש הארץ. בתחילה קבע יאיר, כי האוייב הוא הערבים, לא האנגלים ולא הסוכנות היהודית, והתנגד לכך שהסוכנות ויתרה ויתורים טריטוריאליים בשנים 1922-1937.  יאיר קבע שהסוכנות מעונינת בשלטון על היישוב העברי,  ולא על הארץ. עם פרסום "הספר הלבן", ראה יאיר בבריטניה, אוייבת של העם היהודי בארץ-ישראל, אשר אין לה כוונה לקיים מדינה עברית, והיא בת ברית של הערבים. הוא סבר כי בריטניה העדיפה את הצד הערבי הלוחם, על פני  הצד היהודי המבליג.   יאיר סבר כי ההגשמה הציונית נכשלה כשלון גמור, היות והארץ הובטחה למופתי.  יאיר לא הבחין  בהבדל בין ז'בוטינסקי לבין הסוכנות היהודית, כי  סבר ששניהם לא האמינו ביכולתו של עם ישראל, להקים אי פעם את מדינתו, בכוחותיו שלו. שניהם הניחו שאנגליה או דעת הקהל או חבר הלאומים, מהווים גורם פוליטי, אשר האינטרסים שלו,  הם הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. יאיר התנגד להיגררות למלחמת אחים, למרות פרובוקציות.   יאיר הציע מדיניות חלופית "הכח מכריע תמיד בחיי כובשי ארצות ולוחמי החרות.   הכח חישל תמיד את גורל האומות:  הכח עשה תמיד את שלו מתוך החלטה מוצקה ונכונות ללכת עד הסוף בדרך המלחמה והכיבוש.  הוא הוא שבתר בחרב גופי מדינות וחתך את גורלן של מדינות חדשות…  את הכח הזה היו מחשלים במחתרת חולמים ולוחמים, מפירי שבועה, פורקי עול הסכמים ומתנגדי החוק, מהפכנים לאומיים."  הזכות היחידה בעולם היא זכות החיים; והצדק היחיד בעולם הוא הכוח, כשם שהנכס היקר ביותר בעולם הוא החרות.  זכות ניתנת רק לחזק הרשאי לקחתה בכוח, אם אינה ניתנת לו באורח חוקי.  הארץ, החרות והשלטון, לא ניתנו לחלש ולא נקנו מעולם, אלא נכבשו תמיד בדם ובחרב.  כך היה גורלו של עם ישראל מימי יהושע בן-נון, יהודה המכבי ובר-כוכבא, ועד היום.  "חסידי אומות העולם" (הבריטים) לא יעכבו את ראשי הכנופיות הערביות מלבצע פרעות ביהודים, ורק כוח אחד יוכל: צבא הכיבוש העברי, צבא החרות והמלכות אשר יקים את מלכות ישראל.   יאיר טען שהעולם מתרשם יותר מכוח ופחות מנימוקי צדק, ולכן אסור לשגות בהבלגה ובהצטדקות על עצם קיום היהודים, אלא להעביר את המלחמה לשטחו של האוייב ולהכריח אותו להתגונן. עוד אמר:  "בקורות העם העברי, היה שלטונה של היד החזקה, של הלוחם, השופט והמלך, למסורת… ואף עתה נושא העם את עיניו למנהיג עלום השם, שינחהו בנתיב הגאולה". יאיר ראה עצמו כעמוד האש ההולך לפני לוחמי החרות, ואחריו יבואו  מנהיגים אחרים. מלכות ישראל לא תושג על ידי המצפון הבינלאומי והמשחק הדיפלומטי, אלא רק בכוח, עם שלילה גמורה של הגולה והתמקדות בארץ-ישראל.  עם ישראל רואה את מולדתו בארץ-ישראל, ואין לו מולדת אחרת בה יוכל לזכות בחיי חרות.  כל שלטון  לא עברי בארץ-ישראל, מונע מן העם את החרות, על כן יש להלחם בשלטון הזר הבריטי עד סילוקו מן הארץ והקמת שלטון עברי. יאיר האמין כי בראש תנועת התחייה בישראל, יכול לעמוד רק אדם העונה על שלוש תכונות: אמונה בלתי ניתנת לערעור בצידקת הרעיון הציוני ובניצחונו.  הכרה לאומית טהורה, שרק ארץ-ישראל בגבולותיה ההיסטוריים מסוגלת לפתור את שאלת היהודים.  עוז נפשי להציג את דרישות היהודים במלואן ובכבוד. 

בקיץ 1941 כשטבעת המצור הבריטית על יאיר וחבריו הלכה ונתהדקה, מסר יאיר צרור מעטפות, ובהם מסמכים שהוחזקו שנים על ידו ועל ידי אנשיו, תוך סיכון אישי רב, ליוסף ברושי. לא היה באפשרותו של יאיר להמשיך ולהחזיק במסמכים, שעלולים היו במידה ויתפסו, להביא למעצרם של אנשים רבים.  יאיר ביקש מיוסף ברושי, להטמין את המסמכים במקום בטוח, באומרו: "יבוא יום ותעודות אלה יהיו היסטוריה".  ברושי שם את המעטפות בכד חלב גדול והטמינו באדמה בחצרו של בית ברחוב דיזנגוף 95 בתל-אביב.  בשנת 1958 נזכר ברושי בכד שהטמין. לאחר חפירה קצרה התגלה כד החלב שדפנותיו העלו חלודה.  נעשו מאמצים לגלות כדים נוספים שהוטמו עם חומר רב, אך הם לא נמצאו.  המעטפות שנמצאו בכד היחיד הכילו מכתבים, תזכירים, מאמרים, כרוזים, הודעות מפקדה, שידורים ופרסומי הדרכה והסברה, מהתקופה בין אפריל 1937 ועד יולי 1941. היו אלה שרידים מהארכיון המרכזי של האצ"ל ומהארכיון של האצ"ל בישראל שהיו בידי יאיר, בתוקף תפקידו כמזכיר מפקדת האצ"ל, כממונה על קשרי חוץ והסברה וכאחד המייסדים והמפקדים של האצ"ל בישראל.  התעודות מצויות  ברשותו של אחיו של יאיר, דוד שטרן.   יתר החומר נמצא בארכיון ז'בוטינסקי וב"בית יאיר"

 שיר של יאיר משנת תרצ"ד:"הרי את מקדשת לי, מולדת,כדת משה וישראל.שפחה שחה, כורעת ואובדת,אני לך בעל וגואל"

. שרו של יאיר משנת תרצ"ד:"אני יודע: יום יבוא או ערב,אפל בדד, גוסס בשדה קרב וסביבי תרבצנה חיתו טרף:הישימון, המות השרב.אך מה ימתק בשדה הקרב המות,מה יערב שרב לי בישימון,כשעיני – תוהות בתהום צלמות –תראינה משואות הנצחון". 

  מקורות:

  "לוחמי חרות ישראל", מאת נתן ילין-מור,  הוצאת שקמונה, 1975

 "לח"י – אנשים",  הוצאת  "יאיר",  תשס" 2002

  לח"י 1940-1949, מאת יוסף הלר, כרך ראשון, הוצאת מרכז שזר ו"כתר",  1989.

   לקסיקון האישים של א"י  1799-1948, הוצאת עם עובד,1983. "ספר קהילת סובאלק ובנותיה…"  בעריכת יהודה אלרעי וכרוסט, הוצאת "יאיר" ,1989."הארכיון שהוטמן בכד", עבודת גמר, מאת גב' אמירה שטרן, ארכיון מכון ז'בוטינסקי. העמותה להנצחת מורשת לח"י, ומוזיאון "בית יאיר". אינציקלופדיה לחלוצי הישוב,  מאת  דוד תדהר, 1947.   האינציקלופדיה העברית. *הסקירה לקריאה. אין להעתיק או לשנות.  בציטוט יש לציין את המקור

                                                                                                יפה נקר yaf_n@netvision.net.il