אוניית הנשק אלטלנה שהוטבעה במהלך מלחמת העצמאות / מאת יפה נקר

60 שנה להטבעת האוניה אלטלנה.

שיר אלטלנה – כתב רפאל קירש הי"ד עולה אלטלנה שנפל בקרבות תש"ח לשחרור הנגב.

"אנחנו יצאנו לדרך ללחם ולסבל בעדך. הבאנו את רוח המרד אנית נשק לשחרורך.

שנים ארכות באירופה עמלנו ללא הפסקה ואת פרי עמלנו אלטלנה הבאנו בעדך מדינה".

ואיך שקבלתם אותנו באלהים! לעולם לא נשכח על אחים חילים חלמנו ונתקלנו באש התותח ואם כי אלטלנה נטבעה זקפו ראשיכם חיליםלארץ ישראל השלמה לעד נשאר נאמנים." ב-19.6.08 נערך טקס הסרת הלוט מעל האנדרטה שהוצבה בטיילת הרברט סמואל בתל-אביב, לזכר אוניית הנשק של האצ"ל אלטלנה שטובעה במהלך מלחמת העצמאות ע"י ההגנה בהוראת בן-גוריון, מעשה שגרם כמעט למלחמת אחים. כן נערכה אזכרה שנתית ל-16 קורבנות אלטלנה, בבית הקברות נחלת-יצחק. בסרט שהוצג במרינה נחזה מפגש מרגש בין ניצול האנייה שהגיע מקובה לבין יוסק'ה נחמיאס לוחם האצ"ל שהעלה אותו לסירת הצלה. למחרת נערך משט מיוחד של ותיקי האצ"ל, מחופי תל אביב לנקודת טיבועה של האנייה אלטלנה..יוסק'ה נחמיאס אחד מלוחמי הארגון הצבאי הלאומי, כינויו באצ"ל "מיכאל", כיום בן  83 משמש מדריך ראשי במוזיאון האצ"ל, ואז מפקד פלוגה באצ"ל, מספר כי מפקד המבצעים של האצ"ל עמיחי פאגלין גידי הכניס אותו בסוד העניינים וסיפר לו  שלישראל הצעירה תגיע אוניית נשק ברשות ממשלת ישראל הזמנית. האנייה תעגון בכפר ויתקין ועל יוסק'ה להגיע עם הפלוגה שלו לשם, בלי נשק. "נערכנו להגעת האנייה יחד אנשי הפלמ"ח והאצ"ל, הרגשנו כאילו הגיעו ימות המשיח´ אומר יוסקה.

יוסק'ה נחמיאס אירגן את חיילי הפלוגה שלו במחנה שהקימו באחד מפרדסי פתח-תקווה, ומשם במשאית הגיעו לכפר ויתקין. שם התרחש מחזה שהוא מגדיר כ'ימות המשיח' 'וגר זאב עם כבש'. אחרי תקופת ה'סזון' בו נרדפו אנשי האצ"ל עד חורמה בידי אנשי הפלמ"ח, נחמיאס מוצא את עצמו נערך כתף אל כתף עם אנשי הפלמ"ח לקליטת האנייה המתקרבת. "ישבנו יחד שרנו יחד. אני משוכנע שאם הייתי מגיע לשם בתקופת ה'סזון' לא הייתי יוצא משם שלם". במקום היו שתי פלוגות של יוסק'ה ושל רעייתו יפה (ז"ל) וכן יחידה של הפלמ"ח. היה זה ביוני, כחודש לאחר הכרזת מדינת ישראל. יוסק'ה מוסיף "סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר הגיעה האנייה אל חופי כפר ויתקין. היה זה בתקופת ההפוגה בה נאסר על ישראל הצעירה לקבל כוחות או להזיזם. חששנו שאם נפרוק כאן את הנשק לא נספיק לעשות זאת לפני אור הבוקר ואז ניתפס על ידי פקחי האו"ם, לכן הוחלט להסתפק לפי שעה בהורדתם של 940 הלוחמים שהיו על האנייה כשהם ללא נשק. את מצבורי הנשק הותירו על האנייה והורו לה לשוב ללב ים ולחזור בלילה שלמחרת. במשך היום המשיכו אנשי האצ"ל והפלמ"ח בישיבה המשותפת, כולל סיפורי הצ'יזבטים כנהוג בפלמ"ח. 

האלטלנה הובאה לארץ בתיאום בין אצ"ל להגנה. התיאום הביא לכך שפריקת האנייה בוצעה במקום ששליטת ההגנה היתה מוחלטת, כפר ויתקין. בשלב מסויים החליט בן-גוריון ראש הממשלה הזמנית מסיבות לא ידועות, שהוא נגד הבאת האנייה, שכבר היתה בדרכה, והורה לעצור את פריקת הנשק בכפר ויתקין גם בכוח. חטיבת אלכסנדרוני נשלחה למקום והמפקד דן אבן שלח אולטימטום משפיל וחסר הגיון, שהורה על כניעה תוך עשר דקות. לאחר שהאולטימטום לא זכה לתשובה, הורה על פתיחה באש.  בגין עלה על האנייה שהפליגה לים ומרידור המפקד בשטח, הורה לאנשיו שתחילה השיבו אש, לנצור נשקם ולהניף דגל לבן. בספר חטיבת אלכסנדרוני מציין דן אבן שהתנגדות האצ"ל במקום היתה חלשה מכפי שיכלו לו רצו במלחמת אחים. כאשר עלתה האנייה על שרטון מול תל-אביב, השתלט האצ"ל על רצועת חוף מול האנייה, ניתנה הוראה להגנה לכתר את החוף ולחלץ את אנשי הפלמ"ח מבית הפלמ"ח שהיה מוקף באנשי אצ"ל אשר לא ניסו לפרוץ פנימה, עפ"י עדות המפקד רבין. בן-גוריון סירב לכל נסיון תיווך של מפלגות הציוניים הכלליים והפרוגרסיבים, והורה על השמדת האנייה.  נסיונו לשכנע טייסים להפציץ את האנייה עלה בתוהו, לאחר שוייצמן סירב וטייסי מח"ל ענו שלא באו לסייע ליהודים להרוג יהודים. ב-23.6.1948 הופגזה אלטלנה מתותחים של צה"ל, האנייה בערה באש ואנשיה קפצו לים ונורו גם שם.  אחד הקופצים אברהם סטבסקי (בשעתו טפלו עליו עלילת דם – רצח ארלוזורוב) הגיע לחוף ונורה מטווח קצר מאות מטרים מהמקום בו נרצח ארלוזורוב. אנשי האצ"ל ברחבי ישראל בערו מכעס בעיקר במרכז הארץ שם החזיקו בכוח רב, ורצו להגיב בעוצמה נגד מה שראו כרצח המוני מכוון נגד חיילים מאומנים מתנדבים, ניצולי שואה, פרטיזנים ועולים שהגיעו באנייה אלטלנה להשתתף במלחמה, והשמדת הנשק שהובא באנייה לצה"ל שלא היה לו די נשק, תחמושת וציוד במלחמת העצמאות. האנייה נשאה כל מה שחסר למלחמת העצמאות. מצד אחד נשלח מברק בהול לאלטלנה "קדימה במלוא הקיטור", מצד שני הפכוה למלכודת מוות ללוחמים יהודים ולנשק. בגין בנאום רווי דמעות הורה לנצור נשק ולא להשיב אש "מלחמת אחים לעולם לא".  בן-גוריון ואנשיו ליגלגו ל"בכיינות של בגין". 

מנחם בגין מנע מלחמת אחים פעם אחר פעם, בניגוד לבן-גוריון. הסיבה היחידה שמדינת ישראל לא נקרעה כבר בראשית עצמאותה היא שבגין הורה ל-5,000 אנשי האצ"ל שהיו מרוכזים במרכז הארץ, להימנע בכל מחיר ממלחמה נגד אנשי צה"ל שעמדו בחזית מול האוייב. לו רצה בגין לחולל הפיכה היה לו פוטנציאל נזק לישראל הצעירה, והוא סירב בכל מחיר, בדיוק כפי שסרב ארבע שנים קודם לכן בתקופת הסזון. פרשת הטבעת האלטלנה היתה נסיון של בן-גוריון לחסל את האופוזיציה הפוליטית העתידית, ובעיקר לחסל את מנחם בגין שעמד בראשה.  רבין מתאם בספרו כיצד הוגברה האש על האנייה ברגע שהסתבר שבגין נמצא על הסיפון, בכל פעם שעלה על הגשר הונחתה על הגשר מנת אש.  בפרשת אלטלנה בוצעו מעשים המוגדרים פשעי מלחמה, ירי על אנשים שקפצו מאנייה בוערת, ירי על ניצולים בעת עלייתם לסירות הצלה וירי כנגד פצועים ושוחים לחוף. 15 שנים קודם ונגד אותו יריב האצ"ל, היתה האשמה ברצח ארלוזורוב. עלילת הדם פגעה בימין ודחתה את סיכוייו לזכות בבחירות.  היתה הסכמה בין בן-גוריון ובגין על גורל הנשק שעל האנייה. בגין הסכים למסור את הנשק לידי רשויות המדינה שאך הוקמה, אך דרש שכחמישית מהנשק יינתן לכוחות האצ"ל בירושלים (באותה עת לא נחשבה פורמלית לחלק מהמדינה). לכך בן-גוריון הסכים. בהמשך דרש בגין שבחלוקת יתרת הנשק תהיה עדיפות לגדודים שהורכבו מיוצאי האצ"ל, ובן-גוריון התנגד בחריפות ולכן הורה על החרמת הנשק. הטבעת אלטלנה הסבה נזק קשה לפוטנציאל הצבאי של ישראל במלחמת השחרור ויכולתה לגבור על האויב ולהרחיב את גבולות המדינה והביאה את תנועת החרות לעשרות שנות אופוזיציה. הויכוח יכול היה להסתיים ללא שפיכות דמים, אלמלא החשדנות והיריבות הפוליטית בין הצדדים. הדרישה לכניעה של האצ"ל תוך עשר דקות היתה אקט של השפלה כנגד האצ"ל. האירוע במהלך מלחמת השחרור היה נקודתי, והצדדים שקודם לכן לא השכילו למנוע את ההסלמה השכילו לייצב את המצב. אלטלנה העניקה למדינה לוחמים עזים בשורות צה"ל במערכות ישראל וכאלפיים רובים, מיליון כדורים, ברנים ומכונות יריה. מקרב ניצולי אלטלנה נהרגו בחזיתות מלחמת העצמאות, ג'ו כהן, צבי קרינסקי, נתנאל קשמן, שלמה שרייבר, רפאל קירש, שלמה יהודה פישר, דב גינזבורג, ואחרים. 

יו"ר הכנסת ה-12 ח"כ דב שילנסקי ואשתו רחל גם הם עלו ארצה באנייה אלטלנה. כדי להצטרף ללוחמי צה"ל ואזרחי ישראל.  בטקס אזכרה שנתי לחללי אלטלנה אמר שילנסקי כי לו האנייה אלטלנה לא היתה מוטבעת, שטחים רבים מארץ-ישראל היו ;משוחררים בשנת 1948, כולל ירושלים. בנאומו כיו"ר הכנסת בטקס שנערך בכנסת ב- 1989 לזכר הטבעת אלטלנה  אמר: "אני זוכר את רפאל קירש הי"ד כנער בבית ילדים באיטליה. בכל נפשו ומאודו היה קשור לארץ-ישראל. אין אנייה שהיא דוגמה של מסירות ושל נאמנות לארץ-ישראל כמו אלטלנה. והמפגש הזה צריך לסמל לכולם אהבת ישראל מהי. מפקד האצ"ל מנחם בגין אמר בנאומו המפורסם ברדיו: "יש דמעות מצילות. יש והברירה היא דמע או דם. לעתים, כפי שהורנו המרד במשעבד, הכרח הוא כי הדם יבוא במקום הדמע ולעתים, כפי שלמדתנו אלטלנה הכרח הוא שהדמע יבוא במקום הדם". יו"ר הכנסת שילנסקי הוסיף "אם היו שואלים אותי מה מסמלת פרשת אלטלנה יותר מכול, הייתי אומר אהבת אחים. במערכות ישראל במלחמת הקיום שלנו, חושלה ידידות איתנה בין אנשים שלחמו זה לצד זה הנשמרת עד עצם היום הזה". 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s