אי-שוויון בין המגזר היהודי והערבי בישראל/יפה נקר

 

הכנסת

שרותי המידע – ספריה

 

                                                                רכזי-ישרא-164

                                                    ירושלים, א' באדר א' התש"ס

                                                             7 בפברואר 2000

 

        נקודות אי-שיוויון בין המגזר היהודי והערבי בישראל

                    שילוב אזרחים ערבים במוסדות ישראלים

       שילוב  משמעותי של אזרחים ערבים קיים במוסדות ישראלים הבאים :  הכנסת; בתי  המשפט,  למעט  בית  המשפט  העליון;  ההסתדרות  ומוסדותיה;  מרכז השלטון

      המקומי;  חברות הייטק.

            בממשלה,  במשך  שנות  קיום  המדינה,  מילאו ערבים תפקידי סגן שר, בעיקר  בזיקה למגזר הערבי.  בשרות המדינה, כ-%5 מבין עובדי המדינה הם אזרחים ערבים,  לרוב  בתפקידים  הנוגעים  למגזר  הערבי,  כגון  חינוך ושירותי רווחה.  שיעור הערבים בדרגים הבכירים הוא פחות מ-%1.  לא התמנה ערבי כמנכ"ל או משנה למנכ"ל ובודדים  הגיעו  לתפקיד  סמנכ"ל.  נתמנו יועצים לעניני ערבים לרוב כמינויים פוליטיים.

             בלשכת  נשיא  המדינה לא היה עובד ערבי, למעט יועץ לעניני ערבים ללא שכר.

             במשרדי  הממשלה  בירושלים,  אין  עובדים  ערבים:   משרד  האוצר,  משרד האנרגיה, משרד הבינוי והשיכון, משרד הבריאות, משרד הדתות, משרד המשטרה, משרד המשפטים,  משרד  העבודה  והרווחה,  משרד הפנים, משרד התחבורה, משרד התיירות, משרד  התקשורת.   עובדים  ערבים  יש במשרד החינוך, משרד החקלאות ומשרד המדע,

      ("האמנם אזרחות מלאה ושווה"?, סיכוי, 1998).

             ב-1993  החליטה  הממשלה  על  תכנית  של העדפה מתקנת לקליטת 160 עובדים ערבים בשירות המדינה.

             מתוך  101  חברות ממשלתיות, שהיקף פעולתן בכל הארץ, רק ב-10 חברות, יש  חברים  ערבים בהנהלה או בדירקטוריון.  מתוך 641 ממלאי תפקידים בהנהלות, 3 הם אזרחים ערבים.  מתוך 1059 חברים בדירקטוריונים, 15 הם ערבים.

             באוניברסיטאות,  מתוך  6000  נושאי  משרות אקדמיות קבועות, רק כ-30 הם ערבים.   בישראל  כיום  כ-5000  ערבים  בעלי תואר שני ומעלה.  מעטים העובדים הערבים בסגל המינהלי של אוניברסיטאות.

             באמצעי  התקשורת:  מרבית  העובדים  בתכניות  טלויזיה ורדיו בערבית, הם יהודים.

             בתהליך שילוב אזרחים ערבים במשרות ממשלתיות מתקיים בירור בטחוני.

      אי-שוויון כלכלי

            שיעור  העוני  באוכלוסיה  הערבית הוא הגבוה ביותר.  למעלה מרבע הערבים בישראל חיים מתחת לקו העוני.  בעשירון ההכנסה התחתון בישראל,  שיעור הערבים %35.8,  בעשירון  מעליו:  %26.5. שיעור ההכנסה הנמוך, הוא גבוה יותר משיעור  הערבים  באוכלוסיה.  ביתר העשירונים, חלקם של הערבים הולך ויורד מתחת לחלקם באוכלוסיה.  בשלושת העשירונים העליונים, חלקם שולי עד אפסי.

             הסיבות  לפערים  הכלכליים קשורות להשקעות נמוכות יותר במגזר הערבי וכן ליזמות כלכלית נמוכה מצידם של הערבים והרשויות המקומיות הערביות.

             בין הסיבות לעוני באוכלוסיה הערבית בישראל ריבוי ילדים ומיעוט מפרנסים, רק אחד מבני-הזוג מפרנס. שכר עובד ערבי נמוך בכ-20% מעובד יהודי באותה רמת השכלה.  היעדר שיוויון הזדמנויות וגם בחירה תרבותית של הישארות האשה בבית, גורמים לעוני באוכלוסיה הערבית.

      אי שוויון בחינוך

            קיים  פער  בהקצאת  משאבים לחינוך בין המגזר היהודי למגזר הערבי.  פחות ממחצית  הילדים  הערבים מתחת לגיל 4, זוכים למסגרת חינוך קדם חובה.  בגיל 17 כמעט  מחצית  מבני  הנוער  הערבי,  אינם  לומדים עוד, לעומת %10 נוער יהודי.

      שיעור  הזכאים  לתעודת  בגרות  בקרב הנוער הערבי הגיע ל%21.2, כלומר אחד מכל חמישה,  לעומת  אחד  מכל  שניים בנוער היהודי.  אישים ערביים במערכת החינוך,  טוענים  כי  מן  הראוי היה שמעמדו של החינוך הערבי, יהיה מקביל למעמד החינוך הדתי,  כלומר  מעמד  אוטונומי  וזה  יאפשר  להתמודד עם בעיות החינוך והלמידה המיוחדות למגזר הערבי.  מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית שניה בישראל.  אולם

      קיים  אי  שוויון  בהחלת שתי השפות.  מכיתה ג' ומעלה לומדים התלמידים הערבים  כולם,  עברית,  הסטוריה  של  העם  היהודי  וספרות עברית.  רק מעטים התלמידים היהודים  שלומדים  ערבית,  בעיקר  בחטיבת  הביניים.  מעטים התלמידים היהודים

      הלומדים הסטוריה וספרות ערבית.

       מצוקת קרקעות בישובים ערביים

             גידול  האוכלוסיה  הערבית בישראל, פי שבעה מאז ראשית המדינה, וזה יוצר מצוקת  קרקעות  קשה  ברוב  הישובים הערביים.  בשנים האחרונות היתה היענות של המדינה  לצרכים בקרקע, בעיקר באזור נצרת.  מצוקת הקרקעות הולכת ומחריפה ברוב

      חלקי  המדינה גם לגבי האוכלוסיה היהודית.  קיימת גם מצוקת מים בחלק מהישובים הערביים  בשטחים.   "בצלם"  סבור  שיש  מדיניות מפלה, באמצעות חב' "מקורות",

      בחלוקת המשאבים, בקיצוץ בהקצאת המים לישובים פלשתינים בשטחים.

       הבדואים בנגב והישובים הבלתי מוכרים

             הבדואים  בנגב  הם  האוכלוסיה עם המצוקה הקשה ביותר.  מספרם כ-100,000  ויגיע  בעוד  20  שנה  לכ-200,000.  מספר הבדואים בישובים הבלתי מוכרים, הוא

      כ-17,000.   ישראל ניסתה בשנות קיומה לשנות את אורחות חייהם של הבדואים בנגב ולהפכם  מנוודים,  לתושבים  ביישובי  קבע.   למעט מספר יישובי קבע בנגב, רוב

      יישובי  הבדואים  הם  בגדר פזורות, שמוסדות המדינה, אינם מכירים בהם ומונעים

      מהם  שירותים  בסיסיים, מים חשמל, ביוב, חינוך.  רהט, ישוב הקבע הגדול, סובל

      ממצוקת  תעסוקה, מהיעדר תשתיות מים, חשמל, ביוב, חינוך, בריאות. מצב זה גורם

      לתנאי חיים נחותים.  בשנים האחרונות ניתן מעמד של קדימות למצוקתם של הישובים

      הבדואים הבלתי מוכרים.                                      

       תחומי אי-שיוויון נוספים 

          משרדי  הממשלה מקצים משאבים נמוכים מתקציביהם, עבור המגזר הערבי.  רק מעט

      ישובים ערביים נכללו באזורי עדיפות לאומית. למרות הגידול הניכר של האוכלוסיה הערבית,  לא הוקמו ישובים ערביים חדשים, למעט ישובים חדשים של הבדואים בנגב.

      תקציבי  המוסדות הלאומיים, הסוכנות , ההסתדרות הציונית העולמית והקרן הקיימת לישראל, מכוונים את תקציביהן ליהודים ולא לערבים.  לערבים בישראל אין מוסדות

      מקבילים.   חוק  השבות מקנה ליהודים זכויות יתר, עם עלייתם לישראל, לעומת מי שאינם יהודים.

             האזרחים המוסלמים תובעים את ניהול נכסי ההקדש המוסלמי, האדמות והמבנים

      הפזורים  בישובים רבים בשטחי המדינה.  הערבים דורשים שהמדינה תכיר בזכותם של הפליטים  הפנימיים לחזור לישוביהם (בני משפחות שנעקרו ב-1948 מישוביהם ועברו לגור  בישובים ערבים אחרים בתחום ישראל).  למעט הדרוזים והבדואים, לא נקראים

      הערבים  לשרת  בצה"ל.  מצב זה יוצר אפליה בתחומי התעסוקה, המשכנתאות ומילגות  ללימודים.  האוכלוסיה  הערבית מצפה לסמלים לאומיים שיהיו משותפים לכל אזרחי  המדינה.

             השלום  של  ישראל  עם  שכנותיה,  מעורר את שאלת זיקתם של הערבים אזרחי  ישראל,  למדינות  השכנות.   שאלת עתיד ירושלים והתושבים הערביים, ושאלת מעמד

      המקומות הקדושים לאיסלם, מטרידים את האוכלוסיה הערבית.

             בסקר  שנערך  ב-1997, בקרב מדגם מייצג של תלמידי תיכון יהודים בישראל,

      נמצא  שרק  %50.1  מהתלמידים מסכימים לקביעה שהערבים הם אזרחים שווי זכויות.

      %72  מהתלמידים רוצים לשלול מהערבים את הזכות להיות מיוצגים בכנסת, מחשש שזה יסכן  את  בטחון  המדינה  ואת  אופיה היהודי (ידיעות אחרונות 2.12.97). הדור

      הצעיר  היהודי  טרם  הפנים  ברובו  את ערכי השיוויון האזרחי גם כלפי האזרחים הערבים.   כשליש  מהישראלים, סבורים שבדרך כלל מתיחסים לערבים בישראל, בכבוד

      (סקר דעת קהל של מכון דחף עבור עמותת סיכוי, ינואר 99).

       אירועים של גזענות כנגד ערבים בישראל (מן העתונות)

             החוקר  ד"ר  אלי  רכס,  ממרכז דיין באוניברסיטת ת"א, אומר שאין בישראל אפליה  ממוסדת ולא ניתן למצוא בשום מקום מסמך מסודר המורה שיש להפלות ערבים.

      הגזענות מתקיימת על רקע של פחד.

             מר  יעקב חלבי, במאמרו בעתון "הארץ", מיום 20.6.99, סובר כי בתי המשפט בישראל  מטילים  עונשי מאסר לתקופות ארוכות יותר על נאשמים ערבים שעברו אותן

      עבירות  כמו  נאשמים  יהודים.   הוא  סובר  כי  השופטים נותנים עונשים שונים ליהודים  אשכנזים,  ליהודים  מעדות  המזרח  ולערבים,  כאשר הנאשמים האשכנזים

      נחשבים כמי שמעדו באופן חד-פעמי ויוצא דופן ועונשם קל יותר.  בני עדות המזרח זוכים  לחינוך  של בתי המשפט בענישה חמורה יותר כהרתעה.  ואילו תושבי המדינה

      הערבים  נתפשים  כשונאי  ישראל  החסרים כל נסיון דמוקרטי ורוצים לחבל בתהליך

      הדמוקרטי, ובתי  המשפט  נוהגים  בהם  בכל חומרת הדין.  לדעתו, ההבדל הוא כי,

      חשודים  ערבים  אשמים כל עוד לא הוכחה חפותם, ואילו חשודים יהודים חפים מפשע

      כל עוד לא הוכחה אשמתם.

             לדעת  יעקב חלבי, קיימת מדיניות ממשלתית לאסור מינוי של שרים ערבים או  ייצוג  נאות של ערבים בעמדות בכירות במשרדי הממשלה.  לדעתו הגזענות מונעת את

      שילובם החברתי והפוליטי של הערבים בישראל.

             מאבטחי  חברת  התעופה ארקיע, מנעו משני בדואים תושבי הכפר כעביה, לטוס

      בשמי  חיפה  בטענה  של  סיבות בטחוניות שלא ניתן לפרטן.  הבדואים נפגעו מאד,

      לאחד מהבדואים,  יש אחים המשרתים בצה"ל ואף נפצעו במהלך שירותם.

             בבאר  שבע  הודיעה  גננת  לזוג הורים ערבים, כי בנם לא יוכל לשהות בגן

      שלה, בשל התנגדות של הורים אחרים ואיום שיוציאו את ילדיהם מהגן.

             מעריב  מ-13.6.99  מציין  כי פסק הלכה של הרב איתמר רונצקי,ראש הישיבה

      הגבוהה באיתמר, סגן אלוף במיל', אומר כי חובה על חובש צבאי להתחמק ככל האפשר

      מטיפול  בערבי  פצוע  בשבת, בשל חילול שבת.  הרב קבע כי כאשר יש התנגשות בין

      הקוד  האתי  של  צה"ל לבין ההלכה, ההלכה גוברת.  הרב אמר כי למרות זאת יטפלו

      בערבים בשבת.

 

            שלוש  סטודנטיות  ערביות  למדו  בירושלים, אשר סבלו מהתנכלויות על רקע

      לאומני-גזעני,  עד  להצתת  דירתן, תקבלנה פיצויים כמו נפגעי טרור.  גם עולים

      מאתיופיה, או מרוסיה ואחרים, יוכלו לקבל פיצויים, אם היו קורבן לגזענות.

             מדריך  טיולים  דרוזי התלונן בפני אגודת מורי הדרך, על התנהגות גזענית

      כלפיו,  בעת שביקר בכותל המערבי יחד קבוצת תיירים מגרמניה ונדרש להציג תעודת

      זהות,ותעודת מורה דרך.  כמו כן נאמר לו שבשל היותו ערבי, הכניסה לרחבת הכותל

      אסורה  עליו בשבת.  המאבטחת אף הוסיפה כי גם הערבים לא נותנים ליהודים לעלות

      להר הבית ביום שישי.

             סטודנט  ערבי  ישראלי  שרצה להכנס למועדון לילה ב"עמק האלכוהול", נדחה

      כלא  מתאים  לרמת  המבלים.  תינוק בן שנה ושמונה לא נמצא מתאים להתקבל למעון

      בשל התנגדות הורים יהודים.

             צעיר  ערבי  הגיש  מועמדות  לקורס דיילים באל על ונדחה בשלישית, למרות

      התאמתו לתפקיד.

             ערבים  המגישים את מועמדותם לתפקידים בשירות המדינה ובחברות ממלכתיות,

      נמצאים  "לא מתאימים".  ארבעה צעירים ערבים הגישו את מועמדותם לקורסי דיילים

      באל על ונמצאו בלתי מתאימים.

             שתי  נשים ערביות התלוננו במשטרת נתניה, על כך שלאחר שילדו בבית חולים

      לניאדו  בנתניה,  אמרה  רעיית  מנכ"ל  בית החולים, בין היתר: "אל תחזרו ללדת

      ב"לניאדו".   זה בית חולים של יהודים ולא של ערבים שרוצחים יהודים בסכינים".

      היא  הציעה  להם  ללדת  בפעם  הבאה בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, ולא להמליץ

      לחברותיהן  ללדת  ב"לניאדו".  כן הוסיפה ש"לניאדו" הוא בית חולים לדתיים ולא

      לערבים  (23.11.99).  דוברת  בית  החולים  אמרה  שהתלונה אינה נכונה וכי בית

      החולים  מטפל ביולדות מכל המגזרים, כולל הערבי, ללא כל הבדל דת, גזע או מין.

      עוד  אמרה שיתכן שאחד המבקרים או היולדות, אמרו את הדברים, עקב הצפיפות הרבה

      שקיימת  במחלקה  וכי  הדברים  אינם  מקובלים על בית החולים ואינם בשליטת בית החולים.

       מקורות:

               "מבט  לאחור  ומבט קדימה, האמנם "אזרחות מלאה ושווה"? הערבים אזרחי

      ישראל  במלאת 50 שנה למדינה: הישגים עיקריים לעומת בעיות של אי-שיוויון שטרם

      נפתרו ומבט קדימה לעבר שנות ה-2000", מאת עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון

      הזדמנויות, 1998.

             סקר  דעת  קהל  בישראל, בנושא כבוד האדם באשר הוא אדם. הסקר נערך עבור

      עמותת סיכוי, ינואר 1999.

      עיתונות 1999.

       מצ"ב : "פערים חברתיים וכלכליים בחברה הישראלית, נובמבר 1997, מאת יפה נקר.

             "פערים בין האוכלוסיה היהודית והערבית בישראל, אוקטובר 1999, מאת יפה  נקר.